הנשיא התשיעי לישראל, תהא מנוחתו עדן

החדשות על לכתו של שמעון פרס, הנשיא התשיעי של מדינת ישראל, תפסו אותי בביקור מולדת בישראל, עם אשתי ובתי היקרות. נסענו ברחוב דיזנגוף בתל אביב, וברדיו של המכונית ניגנו שירים נוגים. הסברתי לאשתי שככה זה הולך להיות כל היום, שירים שקטים, כי לכולם עצוב. "באמת?", היא אמרה, ולא הוסיפה עוד. ההתכנסות הקולקטיבית פנימה הזו בימי אבלות היא מנהג מקובל בישראל.

שירת הפאדו המלנכולית של פורטוגל, גם היא מבטאת עצב קולקטיבי, על בנים ובעלים שיצאו להפלגות מסוכנות באוקיינוסים, ועל נשים המבכות געגועיהן אליהם. העצב של פורטוגל, עם זאת, הוא זיכרון רחוק מעידן התגליות של המאה ה-15. בישראל האבלות הצורבת מורגשת ממש כאן, עכשיו. שמעון פרס, תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים, הלך, והפרידה ממנו מצטרפת לפרידות מכאיבות נוספות מרבים וטובים.

את שמעון פרס לא פגשתי מעולם באופן אישי, אבל הוא חלק מחיי מאז שאני זוכר את עצמי. לכתו היא עוד ענף שנשבר בחורשת נוף ילדותי. ישראלי בפורטוגל, פורטוגלי בישראל, בתל אביב ובליסבון, שם וכאן, לפעמים אני מרגיש אורח, ולפעמים בבית. המשכנו לנסוע ברחובות תל אביב, והרדיו ניגן גרסה ישנה של שיר מוכר:

בגן העדן של ילדות
אשר היה פורח,
הייתי חלק מהנוף
היום אני אורח.

ילדותי עברה חלפה לה, וכבר יש לי תינוקת קטנה ומתוקה. זה התור שלה לחוות חוויות מעצבות של ילדות, שגם הן וודאי תהפוכנה ביום מן הימים לזיכרון, ומוטב שיהיה מתוק. בביקור המולדת הקצר הזה צעדתי עימה בשכונת ילדותי, בדרך לבריכה, והיא הלכה את כל הרחוב לבד, בעצמה, והייתה מאד גאה על הדרך הארוכה שצעדה. בילינו יחדיו גם בחוף הים של תל אביב, ביפו העתיקה, בשוק הכרמל, ובמקומות נוספים שהיו עבורי גן עדן של ילדות. על שמעון פרס היא תקרא בספרי ההיסטוריה.

רכבת אווירית של מנהיגים מרחבי העולם הגיעה להלוויית שמעון פרס הבוקר. התקשורת הבליטה בעיקר את הגעתם של ברק אובמה, הנסיך צ׳רלס, ואישים מפורסמים שכאלה. לי היה חשוב לדעת אם יהיה נציג של פורטוגל בהלוויה. ואמנם כך, בהלוויה השתתף שר החוץ הפורטוגלי, אוגוסטו סאנטוס סילבה. בתוך העצב על לכתו של המנהיג האהוב של מולדתי, תהא מנוחתו עדן, יש מקום בליבי שהתנחם בכך שנציג רשמי של הבית החדש שלי חלק כבוד אחרון לנשיא התשיעי של ישראל.

מוסד הנשיאות בפורטוגל

פורטוגל היא רפובליקה דמוקרטית, שמתנהלת לפי חוקה. ראשי המדינה הם ראש הממשלה והנשיא. תפקידו של נשיא פורטוגל הוא בעיקרו סמלי ולא ביצועי, והוא נבחר אחת לחמש שנים.

בליסבון, עוד לפני שטסנו לישראל, ביקרתי בארמון נשיא פורטוגל. שמו של הנשיא הנוכחי של פורטוגל – מרסלו רבלו דה סוזה, וגם שמותיהם של קודמיו, מריו סוארש, ז'ורז'ה סמפאיו ועוד ועוד, לא אומרים לי דבר והם אינם פורטים על מיתרי ליבי. הנשיאים הישראלים, מנגד, עזר ויצמן, יצחק נבון, חיים הרצוג, וגם הנשיאים האחרים, ובמיוחד שמעון פרס, יהי זיכרו ברוך, פורטים על מיתרי הלב גם פורטים.

אצא ואלמד, אם כך, על נשיאי פורטוגל ועל ארמונם, כדי שאני, וגם אתם, נוכל לדעת עליהם דבר מה, ואולי ככל שהזמן יחלוף, יהיו לי מיתרים לפרוט עליהם גם בהקשר הזה.

הנשיא הנוכחי – מרסלו רבלו דה סוזה

נשיא פורטוגל הוא מרסלו רבלו דה סוזה, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת ליסבון. הוא נקרא על שמו של מרסלו קייטנו, ראש הממשלה הפשיסטי של פורטוגל בין השנים 1968 – 1974, שהיה הסנדק שלו.

הנשיא שביקש סליחה – מריו סוארש

בשנת 1987 נשיא פורטוגל דאז, מריו סוארש, ביקש באופן רשמי, לראשונה בתולדות פורטוגל, סליחה מהקהילות היהודיות ששורשיהן בפורטוגל, על האחריות הפורטוגלית לאינקוויזיציה וגם לרדיפות היהודים שקדמו לה.

ב-1 בנובמבר 1995 נאם הנשיא סוארש בכנסת, במה שהיה בדיעבד הופעתו האחרונה בכנסת של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, שנרצח שלושה ימים לאחר מכן, ב-4 בנובמבר.

הנשיא היהודי של פורטוגל – ז'ורז' סמפאיו

זורז'ה סמפאיו היה הנשיא ה-18 של פורטוגל (1996 – 2006). סבתו מצד האם, שרה בנסלימן בנסעוד, הייתה יהודייה ממרוקו. היא הגיעה לפורטוגל עם משפחתה לקראת סוף המאה ה-19 ונישאה בפורטוגל לקצין צי פורטוגלי קתולי, לימים שר החוץ של פורטוגל. בתם, פרננדה בנסעוד ברנקו, אמו של סמפאיו, נישאה לאביו, ארנלדו סמפאיו, שהיה רופא קתולי.

ההלכה היהודית, נוכח כך שאמו יהודייה, מחשיבה את הנשיא סמפאיו כיהודי. סמפאיו, מצידו, הצהיר שהוא אינו מחשיב את עצמו יהודי, אלא כחסר דת, אך הצהיר שהוא גאה בשורשיו היהודים.

ארמון בלם – מעונו הרשמי של נשיא פורטוגל

ארמון בלם ניצב על גבעה קטנה בסמוך למרכז ההיסטורי של בלם ומנזר ז'רונימוש, קרוב לגדות נהר הטז'ו, מוקף וחומה וגנים. הארמון, מאז שנת 1910, הוא מעונו הרשמי של נשיא פורטוגל.

ארמון בלם נמצא בשימוש כבר כ-500 שנים. לפני שהפך למעונו הרשמי של הנשיא, היה ארמון בלם מעונם הרשמי של מלכי פורטוגל, שחיפשו הפוגה מליסבון האורבנית. המלך מנואל הראשון רכש בשנת 1559 את האדמה בה נמצא כיום הארמון, ומאוחר יותר במחצית הראשונה של המאה ה-17, נבנו חמשת המבנים החזיתיים שלו.

ברעידת האדמה של שנת 1755 המלך זו'זה הראשון היה בתוך הארמון. הרעידה הורגשה רק קלות בבלם, והארמון לא נפגש באופן משמעותי. בעקבות רעידת האדמה, המשפחה המלכותית עברה לחיות באוהלים בגני הארמון, מתוך חשש מרעידת אדמה נוספת.

מוזיאון הכרכרות, שהוא מוזיאון ידוע ופופולרי בבלם של ימינו, התפתח מתוך אורוות הסוסים של וחניית הכרכרות של הארמון.

מוזיאון הנשיאות

במוזיאון הנשיאות, שהוא חלק מהארמון, כבר ביקרתי. המוזיאון מספר את סיפורם של הרפובליקה הפורטוגלית ונשיאיה, עם אוסף קבוע שמסביר את ההיסטוריה של הסמלים הלאומיים (הדגל וההמנון) ותפקיד הנשיאים באמצעות תמונות. באחת הגלריות יש פורטרטים של כל נשיא פורטוגלי ובגלריה אחרת מוצגות מתנות שקיבל כל אחד מהנשיאים ממנהיגים עולמיים ומדמויות מובילות.

אם הגעתם לבלם וחשקה נפשכם בביקור במוזיאון, לדעתי יש מוזיאונים אחרים ומעניינים יותר לבקר בהם ממוזיאון הנשיאות.

ביקור בארמון הנשיאות

מספרים שארמון הנשיאות כולל אולמות מרוהטים בפאר, עם אריחי קיר ועבודות אומנות. ניתן לבקר בארמון הנשיאות, רק בשבתות ובתיאום מראש. אני מתכוון לבקר בארמון הנשיאות בקרוב, ואכתוב ודאי על רשמיי מהביקור.