אני כותב בהמשך לפוסטים בקבוצה שהשוו מאז אמש כאן בקבוצה בין פורטוגל לבין ישראל, ולהפך, ערים אחיות, פתח-תקווה קוימברה, ירוחם ומה זה היה שם…

אז רק רציתי לומר, שבד"כ מה שאני מוצא בפורטוגל מזכיר לי את מה שבישראל יש פחות, ומה שאני בקושי מוצא בפורטוגל, מזכיר לי את מה שבישראל יש בשפע. או משהו כזה. מקווה שזה יצא ברור. בקיצור, במידה רבה, הפכים.

למשל, פעם אזרתי אומץ בפורטוגל לבקש שיפתחו עוד קופה בסופרמרקט. הייתי קצר רוח, יש תור ארוך ושש קופות סגורות. מה זה זה? יש לי עוד דברים לעשות היום! אז ביקשתי שיפתחו עוד קופה, עשיתי את זה הכי עדין שיכולתי. אבל לא יצא כזה עדין, מה אני אעשה. ביקשתי ואז הייתה דממה קשה וזה לא עבד. הקופאית הסתכלה עלי בלי לומר מילה, מאיפה נפלת? והמשיכה בשלה. ממש! אנ'לא יודע מה חשבתי לעצמי…

תרשו לי רגע הכללה, רק כדי להבהיר נקודה, מגמה כללית, בלי להכליל, אבל רק קצת! רוצים לעצבן פורטוגלי? להוציא אותו מהכלים? תציעו לו הצעה לייעול, איך לשנות, לקצר, להוזיל, למהר, לשפר, על חשבון הדברים שהוא רגיל לעשות, שגרת הקודש שלו, מאז ולתמיד. זה לא יעבוד. מסורת מסורת מסורת! ואצלנו, מייעלים, משפרים, מקצרים, מזדרזים, משנים, עוקפים לפעמים, ומתקדמים.

אישה בהיריון בפורטוגל? אין כאלה בשפע, כאן עושים ילדים הרבה הרבה פחות, אבל אם כבר יש, קודש הקודשים. כולם מציעים לעבור, לשבת, לעקוף, להתקדם, לפנק לפנק לפנק. בזכות הבת שלי, עד שהיא הייתה בת 3(!), זכיתי לתור אקספרס בסופר. יה! ובישראל? ההריוניות גם יקרות ואהובות, ילדים זה שמחה, אבל לכולם יש. פריבילגיות? רגע, בסדר, בטח, אבל לא עד כדי כך. לקצר את התור בסופר עם ילדה בת 3? מה זה, היא כבר כמעט חיילת!

שפורטוגל תשלח חללית לירח? עידן התגליות נגמר, וואשקו דה גאמה הלך ומגלי ארצות יוק. נאדה. הכדור המוזהב באמצע הדגל הפורטוגלי הוא מכשיר ניווט מהפכני מהמאה ה-15. ווייז של לפני 500 שנה. חלפו עברו השנים, הפורטוגלים של ימינו אולי הפסיקו לגלות ארצות, זה נכון, אבל הם כן מגלים עד כמה חמודים ניתן להיות. הם שוברים שיאים בתחום. הפורטוגלים תמיד באים בטוב! ובישראל, עלולים לצאת עליך, זה גם נכון, לא נעים, אבל הקריזה עוברת מהר וזה בד"כ נגמר בחיבוק. אחים, לא קרה כלום, הכל טוב. גם חמודים. סוג של! ובתוך כל זה, בישראל לא המציאו רק את ווייז, גם שיגרו חללית, חללית! זה לא יאמן. אפילו אם התרסקה טיפה לפני, מדהים, מגלי ארצות של המאה ה-21. גאווה אמיתית!

מזגנים כאן זה מותרות, ממש לא סטנדרט. אז הזמנתי מזגן. המתקין הגיע לאיטו, דפק על הדלת ב-10 ורבע בבוקר ואפשר היה להבין בקלות שמדובר בהתקנה היחידה שלו להיום. בצהריים הוא יצא לשעתיים הפסקה, ארוחה מלאה בצלחת בישיבה, כסא, שולחן ובלי פלאפון. עם כוס יין. שותים כאן הכי הרבה יין באירופה. מה יש למהר? לחיים! ובתל אביב? ב-10 מתקין המזגנים מגיע מזיע כבר אחרי 4 התקנות ועוד הרבה עבודה להמשך, עד צאת החמה. ומה לארוחת צהריים? שקשוקה בפיתה, זריז. ומיץ "ענבים" (מתגעגע לטעם המוזר הזה!). ואם אני ישן כאן עם מזגן, אנשים חושבים שנפלתי על הראש… הלו, חם לי!

פה בליסבון, הרמזורים נמצאים בקו העצירה של הרכב. אין רמזור נוסף אחרי הצומת, מלפנים. וכשרק קניתי כאן קטנוע, עם הרגלי הנהיגה המזרח תיכוניים שלי, הייתי רגיל לעצור את האופנוע אחרי קו העצירה, אחרי מעבר החצייה. מקדימה, כמו באבן גבירול. בליסבון זה פחות נהוג. טוב אז יש לי הרגל, פסדר, אבל יש בעיה. איפה הרמזור? מאחורי! ואיך אדע שהתחלף לירוק? יצפרו לי בטח. זהו שלא, לא צופרים. רגועים, מנומסים, יפה. אני עוצר מלפנים, לא רואה את הרמזור. עומד ועומד ועומד, לא יודע אם ירוק כבר. והם לא צופרים, גם אם התחלף לאדום ואני תוקע את התנועה. מסתכל אחורה, מחפש רמזים. התחלף כבר? ירוק? והם מקסימום נותנים טיפה לחיצה על הגז כדי שאשמע את המנוע. לא שומע. תצפרו כבר נו! בסוף זה אני שהייתי צריך להשתנות, לעצור לפי החוק, נהייתי בן אדם.

פורטוגל, ישראל, שתיהן משגעות, נפלאות, אהובות וגם שונות. לכל מקום ומקום יש את מה שנראה לנו פלוסים ומינוסים, פתח תקוה וקוימברה, ירוחם (הייתי שם בטירונות, זכרונות מתוקים!) והשם יודע מה, ישראלים ופורטוגלים, כולם מקסימים, אפילו אם לפעמים קצת פחות, אבל די הרבה קצת יותר! xx