פעם, כששכרתי דירה ברחוב דיזנגוף בתל-אביב, בית הקפה הקבוע שלי היה "קפסיטו", קיוסק קטן וחמוד בשדרות בגן גוריון פינת אדם הכהן. נהגתי לפקוד את המקום כמעט מדי ערב עם הכלבה האהובה שלי, נינה. הייתי מתיישב על אחד מספסלי העץ הציבוריים שבקרבת הקיוסק ומזמין לי קפה וסלט או כריך. חברים מהסביבה היו מצטרפים, ויחד היינו מקשקשים וצוחקים. זה היה מקום טוב להירגע בו לאחר יום של עבודה.

כמו הקיוסקים שמקשטים את שדרותיה של תל אביב, גם לליסבון יש קיוסקים רבים שכאלה בכיכרות העיר ובשדרות, וניתן לשתות בהם קפה, משקה קר, וגם דרינק אם בא לכם. כאשר אני יושב לשתות קפה בקיוסק של כיכר Portas do Sol (בפורטוגזית: Largo das Portas do Sol) בליסבון, חוזרת אלי תחושת הרוגע שאני זוכר מהקיוסק של שדרות בן גוריון. עם נוף מרהיב שכזה של ליסבון העתיקה ונהר הטז'ו, איך אפשר שלא להרגיש נינוח? בשבילי, זהו אחד מהמקומות המוצלחים ביותר לעצור לקפה בכל רחבי הגלובוס.

"Portas do Sol" בפורטוגזית הם "שערי השמש". "כיכר שערי השמש", שם יפה, לא? בפורטוגזית זה נשמע אפילו יותר טוב. במקור זה היה שער של העיר ליסבון הערבית, אחד משבעה שערים שהקימו המוסלמים סביב לעיר.

במרחק כמה צעדים מהכיכר והקיוסק, נמצאת נקודת התצפית של Portas do Sol (בפורטוגזית: Miradouro das Portas do Sol). זו אחת מנקודות התצפית היפות ביותר של ליסבון. כשאני עומד בנקודת התצפית הזו, ההרגשה היא כאילו אני עומד על מרפסת גבוהה, או על חרטום של ספינה. זוכרים את הסצנה בה לאונרדו דיקפריו וקייט וינסלט פורשים ידיים על קצה חרטום אוניית ה"טיטניק"? עם קצת דמיון חופשי, אפשר ממש לעוף ככה בנקודת התצפית Portas do Sol. נסחפתי, אני יודע, אבל ממש מעט! 🙂

מנקודת התצפית הגבוהה של Portas do Sol רואים נוף פנורמי של ליסבון, עם מנזר סאו ויסנטה דה פורה, הפנתאון הלאומי, וסמטאותיה הצרות של שכונת אלפמה מתפתלות ומתפתלות עד שהן פוגשות את מימיו התכולים של נהר הטז'ו. הכינו את המצלמות.

אחרי שנהניתם בנקודת התצפית, שימו לב בשובכם לכיכר Portas do Sol לפסל הבוהק של סנט וינסנט, הקדוש הפטרון של ליסבון, האוחז בספינה עם שני עורבים. זהו סמל העיר, והרחבתי אודותיו בפוסט הזה. בקרבת הכיכר נמצא המוזיאון לאמנות דקורטיבית. מצידה השני של כנסיית סנטה לוזיה, נמצאת נקודת תצפית יפהפייה נוספת, נקודת התצפית סנטה לוזיה. בראש הגבעה נמצאת טירת סאו ז'ורז המפורסמת של ליסבון.

מאז אותם ימים עליזים בתל-אביב, הקיוסק שבשדרות בן גוריון שינה את שמו, נינה נמסרה למשפחה חדשה ואוהבת, והחברים מהספסלים של השדרה כבר מצאו להם בתים ובתי קפה חדשים במקומות אחרים. ועדיין, בימים של אור ושלווה ב"כיכר שערי השמש", אני נזכר באהבה בערבים תל אביביים נעימים עם חברים טובים בשדרות בן גוריון.

הסיור המודרך "להתאהב בְּאָלְפָמָה" מבקר בנקודת התצפית Portas do Sol.