בליסבון של ימי הביניים היו, לאורך השנים, ארבע רבעים יהודיים. השילוב של התנכלות ומעשי אלימות כלפי היהודים בעיתויים שונים בהיסטוריה, פעילות האינקוויזיציה הפורטוגזית כנגד היהודים ואסון הטבע שכמעט וחיסל את העיר בשנת 1755, הביא לכך שמארבעת הרבעים היהודיים של הקהילה היהודית הגדולה והמפוארת שהתקיימה בליסבון, כמעט ולא נותר שריד. הנה סיפורם של הרבעים היהודיים של ליסבון.

באיישה (Baixa), ליסבון התחתית, הוא ליבה הפועם והאלגנטי של ליסבון. בעת שהיהודים גורשו מליסבון בשנת 1496, אזור באיישה היה מקומם של הארמון המלכותי וגם של שני רבעים יהודיים.

הרובע הראשון, ה- Judiaria Grande (הרובע היהודי הגדול), היה ממוקם באזור בו נמצאת כיום כנסיית Sao Nicolau. לקהילה הזאת היה בית כנסת בשם Sinagoga Grande (בית הכנסת הגדול), שנבנה בין 1306 ל-1307. בקרבת בית הכנסת היו מבני קהילה וציבור: בתי חולים, בתי חינוך (לרבות ללימוד מדעים כדוגמת אסטרונומיה, גיאוגרפיה, רפואה, מתמטיקה ומיפוי), בית מדרש, ספרייה, בית מרחץ, בית מטבחיים ופונדק.

רופא גרמני בשם Jerome Muenzer, שביקר בליסבון בשנת 1494, מתאר את עיצוב הפנים של בית הכנסת כיופי מרהיב, עם השפעות ארכיטקטוניות איסלאמיות. בבית הכנסת הייתה בימה גדולה לדרשות, לפחות עשר נברשות גדולות ועוד רבות קטנות. לאחר הצו לגירוש היהודים משנת 1496, בית הכנסת הוסב לכנסייה. הכנסייה נחרבה ברעידת האדמה של שנת 1755. שריד יחיד שנותר לבית הכנסת הגדול הוא לוח אבן עם כיתוב בעברית, שהוצל מההריסות על ידי בישוף נוצרי. הלוח מוצג כיום במוזיאון היהודי שבטומאר.

הבנק הפורטוגלי המרכזי, שנמצא באיזור שבו
היה הרובע היהודי הקטן של ליסבון

הרובע היהודי השני, Judiaria Pequena (הרובע היהודי הקטן), שהוקם בימי המלך דניס (1261 – 1325), נמצא במקום שבו עומד כיום הבנק הפורטוגלי המרכזי (Banco de Portugal). קהילה זו הייתה קטנה והיה לה בית כנסת משלה. הרובע היהודי הקטן נחרב בשנת 1370, בזמן שלטונו של המלך פרדיננד.

האזורים של הרובע היהודי הגדול והרובע היהודי הקטן נחרבו ברעידת האדמה של שנת 1755, שכמעט והרסה לחלוטין את ליסבון. האזור כולו עוצב ותוכנן כחלק מהבנייה מחדש של באיישה על ידי המרקיז פומבל, גיבורה הלאומי של פורטוגל, שהנהיג ושיקם את המדינה לאחר רעידת האדמה. פומבל קבע תנאים קפדניים לבנייתה מחדש של העיר. התכנון האדריכלי הנוכחי של ליסבון התחתית – שרחובותיה המקבילים מובילים ל- Praça do Comércio (כיכר המסחר) רחבת הידיים – שונה באופן משמעותי מליסבון כפי שהייתה לפני רעידת האדמה.

הרובע היהודי השלישי נמצא באלפמה, השכונה העתיקה ביותר של ליסבון (אלפמה לא נהרסה על ידי רעידת האדמה של שנת 1755). הרובע היהודי באלפמה הוקם בעקבות התקפה בשנת 1373 על הרובעים היהודיים של ליסבון. הקהילה היהודית מצאה מפלט באלפמה והקימה שם במהירות בית כנסת, ללא שקבלה לכך היתר מלכותי. בשל כך, נפסק לחובת הקהילה היהודית קנס ונאסר השימוש בבית הכנסת. ידוע על בית הכנסת של אלפמה שבמבנה היו ארבעה חדרים ומרפסת המביטה אל סמטה. מיקומו של בית הכנסת אינו ידוע. כיום, בין הסמטאות הצרות והתלולות של אלפמה, עדיין קיים "רחוב היהודים" (Rua da Judiaria), שריד לקהילה היהודית שאכלסה את המקום.

בית הכנסת העתיק ביותר שידוע עליו בליסבון נבנה בשנת 1260. זה היה בית הכנסת של קהילה יהודית ששכנה באזור בו נמצאת כיום כיכר Largo do Carmo (בשכונת שיאדו). רובע יהודי זה, הרביעי במספר, נהרס בשנת 1317.

אוגוסטו ויירה דה סילבה (1869 – 1951), חוקר פורטוגלי, הקדיש את חייו לחקר הרבעים היהודיים של ליסבון ובתי הכנסת שלהם. פרטים רבים בעניין מחקרו פורסמו באתר של עמותת החברים של בית הכנסת של טומאר.