“Lisboa, Menina e Moça” הוא השיר הפורטוגלי שאני הכי אוהב. אני אוהב את השיר הזה, ממש…

הפורטוגלים אלופים בלהרגיש רגשות מגוונים בבת אחת, גם אם הם מנוגדים. וככה גם השיר הזה. אני צוחק וגם בוכה איתו. הוא עושה לי להתגעגע לעיר שאני בעצם ממש נמצא בה. איך זה יתכן בכלל? ליסבון, היא טובה אלי. אני מאוהב…

זהו שיר אהבה לליסבון, סוג של הימנון כאן בעיר, ששר עליה כפי ששרים שיר אהבה לאישה. הוא שר על הכחול שלה, בים ובנהר, על רכותה ועל גבעותיה, הטירה והרובע העתיק שלה.

השיר שולח נשיקות לליסבון ומחלק לה מחמאות, עיר עטופה בסדינים רקומים באור. המשורר צועד לצידה ומקיף אותה. כשיונה מביטה על העיר, היא מחייכת. ליסבון מנגנת פאדו ועושה לשיר. היא אישה של רחובות ושכונותיה חלומות.

ומשנה לשנה אני מרגיש שאני אוהב אותה יותר. ויותר. ויותר. אין כמוה ליסבון, מרגשת כזו. העיר היפה באירופה עבורי, מבפנים ומבחוץ.

התרגום חופשי, והאהבה היא גם שלי. תראו כמה הנופים, הצבעים, הצלילים והאנשים יפים. והגיטרה הפורטוגזית, משהו משהו. ליסבון – עיר, אישה ונערה.

צפו בסירטון, הוא יעשה לכם חשק להגיע כבר… ולהתאהב עוד לפני שהגעתם.