במוזיאון בית עמליה רודריגז בליסבון, מוקדש אחד מהארונות למדליות ועיטורים שקבלה עמליה בביקוריה ברחבי העולם. בין המדליות, מצאתי אחת מישראל, הנושאת את סמל העיר תל-אביב. "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית", מצטט סמל העיר הלבנה את ספר ירמיהו. בסמל, שעוצב על ידי נחום גוטמן, מופיעים מגדלור מפיץ קרני אור ותחתיו שער כניסה מעוגל, המבטאים את הקריאה ליהודי הגולה לשוב לישראל. בסמל מתוארים גם גלים וחוף תל אביב. כל המאפיינים הללו מונחים על רקע של מגן דוד. בנוסף הוספו שבעת הכוכבים, המסמלים יום עבודה בן שבע שעות. הסמל זכור לי היטב מילדותי בעיר, והוא הופיע למשל על תעודות ההערכה של בית הספר וגם הוטבע על המדליות בתחרויות הספורט בהן השתתפתי. כמה נעים היה לפגוש במפתיע את סמל העיר תל-אביב בפורטוגל.

גם לעיר מגוריי החדשה ליסבון יש סמל. הסמל נוכח בעיר וניתן לראות אותו פה ושם, באלמנטים שונים של הרחוב הליסבונאי. הסמל מספר את סיפורו של סנט וינסנט, הקדוש הפטרון של ליסבון.

וינסנט נולד בספרד. הוא היה בישוף באזור שבו כיום נמצאת סרגוסה, בתקופת הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס. הקיסר ניסה לבלום את הנצרות ורדף את הנוצרים. סנט וינסנט עונה והוצא להורג בשנת 304 לספירה. דיוקלטיאנוס, שחשש שמקום קבורתו של וינסנט יהפוך למקדש, הורה על השלכת גופתו לים. באורח פלא, הגופה נשטפה מהים לחוף. הקיסר הורה אז על השלכת הגופה לביצות. אלא ששוב אירע נס ולהקה של עורבים הגנה על הגופה מפני הנשרים וחיות הבר. בסופו של דבר, מאמינים חילצו את הגופה וקברו את וינסנט ליד חומות העיר.

בתחילת המאה השמינית, כמה נוצרים מוולנסיה, שהיו מודאגים מהתקרבות "הכופרים", הוציאו את שרידיו של סנט וינסנט מהאדמה והעבירו אותם לאזור המוכר כיום כ"כף סנט וינסנט" (ליד סָגְרֶשׁ, באיזור אלגרבה, דרום פורטוגל). במקום הוקם בית תפילה קטן. על פי האמונה, העורבים המשיכו להגן על וינסנט הקדוש גם במקום קבורתו החדש.

באחת מההתכתשויות במהלך כיבוש ליסבון בשנת 1147, המלך אפונסו אנריקש הבטיח מנחה לסנט וינסנט, אם המלך ולוחמיו יצאו מן הקרב בשלום. המלך וחילו ניצחו בקרב והמלך הורה על הקמת מנזר סנט וינסנט מחוץ לחומות העיר ליסבון, במקום שבו הקרב התחולל. בשנת 1173 הוסיף המלך והגדיל את המנחה בכך שהורה על הבאת שרידי גופתו של וינסנט באנייה לליסבון, וגם אז ליוו העורבים את הגופה. מאז, נמצאים שרידיו של סנט וינסנט בקתדרלת מריה הקדושה (קתדרלת "סה") של ליסבון.

סמל העיר ליסבון מציג ספינת מפרש המפליגה על גבי שבעה גלי ים. בכל אחת מקצות הספינה ישוב עורב. הסמל מנציח את העברת שרידי גופתו של וינסנט, לפי הוראת המלך, מכף סנט וינסנט לליסבון. הכיתוב על גבי הסמל מוסיף "MUI NOBRE E SEMPRE LEAL CIDADE DE LISBOA", ובתרגום לעברית – העיר האצילה ביותר והתמיד נאמנה ליסבון. את הסירה של סנט וינסנט וצמד העופות ניתן לראות בליסבון של היום ברחבי העיר, חרוטה על פנסי הרחובות בשדרות העיר, חקוקה באבן ובמזרקות, במחזיקי מפתחות ובמדריכי תיירים.

ומה עלה בגורלם של העורבים שהגנו על גופתו של סנט וינסנט? תשובה לכך מצאתי בסיפור הקצר "רפובליקת העורבים", מאת ז'וזה קארדוזו פירש (שתורגם לעברית ופורסם במסגרת הספר "סיפורי ליסבון ועוד סיפורים"), כך:

"בקאפלה של בית החולים על שם הנזירות היחפות יש שמש שטוען שאותן ציפורים של סאו ויסנטה עדיין חיות בריאות ושלמות, ומי שרוצה לראות אותן שייגש לשרידי המבנה הרומאניים של הקתדרלה, כי שם הן מקננות מאז הנס, מתערסלות בלי סוף לצלילי מקהלת זמרים ונערי כנסייה."

הנה כי כן, גם עם סמל העיר ליסבון ערכתי היכרות ותהליך התערותי בעיר מגוריי החדשה נמשך בסקרנות ובהנאה. המכנה המשותף שאני מוצא בין הסמלים, זה של עירי מאז וזה של עירי דהיום, הם הים והגלים, ויפה וטוב כך, שכן הים ונחשוליו אהובים עלי מאד.