שמות של רחובות – מדיזנגוף ועד מגן המפתחות

שמות הרחובות בליסבון זרים לי, והם כמעט ואינם אומרים לי דבר. כדי לדעת מיהם האנשים ומהם האירועים שמאחורי שמות רחובותיה של בירת פורטוגל, עלי לצאת וללמוד, וללמוד, ולקרוא, ולחקור, שוב ושוב, רחוב רחוב, ואני עושה זאת בסקרנות ועניין ומשקיע מאמץ בלימוד הדברים. אלא שגם לאחר שהצלחתי ולמדתי את פשר שמו של רחוב או שמה של סימטה בליסבון, אילן הידע אמנם מתרחב, אבל השורש נותר תלוש. שמות רחובותיה של העיר זרים לי.

קחו לדוגמא את דיזנגוף. מאיר דיזנגוף, כולם יודעים, היה ראש העיר הראשון של העיר הלבנה. בילדותי הייתי יוצא עם חברים לבלות ברחוב שנקרא על שמו ו"מזדנגף", בכיף. והנה עוד דוגמא של רחוב תל אביבי שמרגיש קרוב, על אף בתיו המפויחים, אבן גבירול. ברחוב הזה שכרתי דירת רווקים תל אביבית, וזה היה לי צעד ראשון מחוץ לבית הוריי. על הרב שלמה אבן גבירול ידוע לי, עניין של ידע כללי, שהוא היה משורר מהולל של יהדות ספרד, והרי גם אני נצר למגורשי ספרד, מה שהופך אותי ואת הרב שלמה לכמעט משפחה, לא? אמנם איני יכול לנקוב בשם שלי שיר שהרב כתב, אבל רבים מהם מצאו דרך אל אלבום מקסים שכולו משיריו, "אבן גבירול, אדומי השפתות" שמו, פרי יצירה נהדרת של המוזיקאים ברי סחרוף ורע מוכיח. ואני יכול למנות עוד ועוד רחובות, המלך ג'ורג', יהודה הלוי ואלנבי, הרצל, בן גוריון, לוינסקי ובורלא, חולדה, ויתקין, בן יהודה. כל רחוב פורט על מיתר, או מזכיר פרק היסטורי, אסוציאציה, או חוויה אישית, ויש לי לומר עליו משהו. לי כל גל נושא מזכרת, ואת כל רחובותיה של העיר העברית הראשונה, היא עיר הולדתי, חרשתי שוב ושוב, הלוך וחזור, בטוסטוס התל אביבי שלי, במשך שנים, חזור והלוך, מפה לשם ומשם לפה.

ובליסבון, רק במקרים נדירים איני זקוק ל-Waze. אשתף כמה שמות רחובות בליסבון לשם הדוגמא, אולי גם אתם תחושו את אותה תחושת חוסר ההתמצאות – רחוב אָלְמִירָנְטֶה רֵישׁ, אומר לכם משהו? זהו רחוב ארוך ומרכזי בליסבון. יוצא לי לרכב בו על הטוסטוס הליסבונאי שלי בדרך לסיורים שאני מדריך בליסבון. אבל מיהו זה אלמירנטה, איני יודע עדיין, ויום יבוא וודאי אבדוק. רחוב דוּק דֶה בּרָגָנְסָה, נשמע מוכר? הרחוב נקרא על שם הדוכס מברגנסה, את זה אני מבין, וכבר למדתי שהייתה משפחת אצולה ומלוכה פורטוגלית שנשאה את השם הזה, אבל מה בין המשפחה לבין הדוכס, ומה בינם לביני, איני יודע, ומאיזו סיבה חלקו לו כבוד שכזה, איני מכיר, ואיפה הרחוב נמצא במפה, גם אין לי פתרונים. ולסיום, יש שם של רחוב בליסבון שמשעשע אותי במיוחד, "דֶפֶנְסוֹרְשׁ דֶה שָׁבֶס". עם הפורטוגזית השבורה שלי אני יכול לומר שהתרגום הוא "מגן המפתחות", אבל באיזה מגן ובאילו מפתחות מדובר, אנא עארף. אבל אם באמת יש מישהו כזה שמגן על מפתחות, אני זקוק לטלפון ולשירותים שלו בבקשה, כי אני כל הזמן מחפש את שלי.

סקדורה קברל והאנדרטה לחצייה הראשונה של דרום האוקיינוס האטלנטי בטיסה

הדירה הראשונה ששכרתי בליסבון הייתה דירה נחמדה בשדרת סָקָדוּרָה קָבְּרָל. לא שדרה גדולה, לא שדרה קטנה, שדרה נחמדה, עם עצים גבוהים ובתי קפה שכונתיים. אל הדירה שבשדרה ע"ש מר קברל עברתי עם אשתי ממש לאחר החתונה, ואליה גם נולדה בתי. מי היה אותו סקדורה קברל? לא ביררתי ולא שינה לי ממש, עד שיום אחד, במהלך ביקור ברובע בלם, הבנתי.

סקדורה קברל (1924–1881) היה טייס פורטוגלי וחלוץ בתחום התעופה. הוא התפרסם בכך שבשנת 1922, יחד עם הטייס והנווט גאגו קוטיניו (Gago Coutinho), ביצע את הטיסה הראשונה שחצתה את דרום האוקיינוס האטלנטי. הטיסה הנועזת של קברל בוצעה כחלק מחגיגות המאה לעצמאותה של ברזיל. המסע האווירי הזה החל בליסבון ליד מגדל בלם ב-30 למרץ 1922 בשעה 16:30. המטוס היה מטוס ימי חד מנועי, שתוכנן במיוחד עבור המסע הזה. בתקופה ההיא אומנם צפון האטלנטי כבר נחצה בטיסה ישירה, אבל חשיבותה של הטיסה של קברל ושותפו בכך שנעשה בה שימוש בהמצאה חדשה שהיוותה מהפכה בעולם התעופה. מדובר בסקסטנט, מכשיר מכני-אופטי למדידת זוויות, שיש לו אופק מלאכותי ושאפשר לטייסים לנווט ללא התייחסות ויזואלית לאופק האמיתי.

על אף שהמסע ארך 79 ימים, משך הטיסה בפועל היה 62 שעות ו-26 דקות בלבד, עבור מרחק טיסה של 8,383 קילומטרים. למטוס של קברל וקוטיניו לא הייתה קיבולת דלק שהספיקה לטוס את המרחק ברציפות, ועל כן נדרשו מספר עצירות לאורך המסלול. כשהמטוס התקרב לחופי ברזיל, סופת גשם קשה גרמה לכשל במנוע והם נאלצו לנטוש את המטוס בתוך האוקיינוס השקט. הטיסה לוותה על ידי אנייה, ועם נטישת המטוס שידרה האנייה אותות מצוקה. הצמד נסחף בים ולאחר 9 שעות של דאגה, אניית משא בריטית מצאה אותם. קברל וקוטיניו היו נסערים כמובן, שכן הם איבדו את המטוס אחרי מסע כה ארוך, כל כך קרוב ליעד! בסופו של דבר נמצא מטוס אחר והשניים הצליחו להשלים את המסע. הם הגיעו לריו דה ז'נרו ביום 6.6.1922 והתקבלו שם כגיבורים על ידי קהל עצום.

בשנת 1991 נחנכה אנדרטה ליד מגדל בלם שמנציחה את המסע של קברל וקטיניו מעבר לדרום האוקיינוס האטלנטי. האנדרטה היא העתק מדויק של מטוס הים שעשה את המסע, ובתוכו ניתן לראות את דמויותיהם בגודל טבעי של שני הטייסים.

רחוב האגס אחד

בשיר נפלא של אהוד בנאי, הוא כתב כך:

"רחוב האגס אחד
מעל לחנות הירקות,
הבית ריק עכשיו
וחשופים הם הקירות,
אבל ספוגים הם
זיכרונות של חג,
ריחות של יסמין
וניגון ישן שלסעודה מזמין."

לכל אחד יש את רחוב האגס שלו, ושלי אינו בפורטוגל, הוא במקום אחר ובזמן אחר. ובמחשבה שנייה, אולי יום אחד, בפרספקטיבה של זמן, שדרת סקדורה קברל, בה נולדה בתי ושם הקמתי משפחה צעירה, תהפוך גם היא עבורי לרחוב האגס האחד. ובמחשבה שלישית, ייתכן שזה כבר קרה. בזמן שחלף כבר עברנו דירה ובתי צועדת צעדים ראשונים. כשאני עובר לפעמים בשדרה ע"ש קברל אני מביט למעלה אל דירתנו הישנה, וקירות הבית הראשון שלי בליסבון כבר ספוגים זיכרונות, ריחות וניגונים. וגם תחושת הקרבה שלי לרחובותיה של תל אביב אינה כפי שהייתה.

ובין כל המחשבות האלה, הראשונה, השנייה, והשלישית, העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לעצמי, ולכם, היא להיות בהווה. לא לחיות בעבר, לא להיות מוטרד מהעתיד, אלא פשוט לרכז את כל המחשבות בהווה. בהווה נמצאת היציבות, הנינוחות, השלווה, והאושר. זה שיעור שאני מקבל שוב ושוב ושוב, ומוטב שאפנים אותו עוד.

ובהווה, אערוך סעודה למשפחתי ולי, ואזמין בה אהבה, אור, שפע ושמחה, ואזמר בה גם פיוט ששר אהוד בנאי למילים מרגשות של גדול מקובלי צפת במאה ה-16, האר"י:

"אסדר לסעודתא. בצפרא דשבתא. ואזמין בה השתא. עתיקא קדישא:
נהוריה ישרי בה. בקידושא רבא. ובחמרא טבא. דבה תחדי נפשא"