שתיים מהדמויות הבולטות ביותר באנדרטת התגליות שברובע בלם בליסבון, הן אנריקה הספן ופיליפה מלנקסטר. הראשון, אנריקה, ניצב ראשון, בחלק הקדמי של האנדרטה. השנייה, המלכה פיליפה מלנקסטר, הייתה אימו של אנריקה. היא האישה היחידה באנדרטה.

לשני האישים החשובים האלה יש סיפור מעניין ומעורר השראה על אהבת אם לבנה ומסירות בן לאימו.

המלכה פיליפה מלנקסטר ו"הדור המהולל"

פיליפה מלנקסטר הייתה מלכת פורטוגל משנת 1387 לשנת 1415. היא נולדה באנגליה, למשפחת אצילים, והפכה למלכת פורטוגל על ידי נישואין למלך ז'ואאו הראשון. הנישואין הללו נועדו להבטיח את הברית החשובה בין אנגליה לבין פורטוגל (כנגד הברית בין צרפת לקסטיליה).

פיליפה ובניה באנדרטת התגליות

פיליפה הרתה 9 פעמים במהלך 16 שנים, ושישה מתוך הילדים שרדו את הלידה. ילדיהם של פיליפה והמלך, נחשבים ל"דור מהולל" או "דור נפלא", וכמה מבני המשפחה קבלו מקום של כבוד באנדרטת התגליות המפורסמת בבלם:

• בראשה של האנדרטה, בקצה החרטום, ניצב פסל בגובה 6 מטרים בדמותו של אנריקה הספן, שמימן מסעות לאפריקה ונחשב כמבשר עידן התגליות, אוחז כלי שייט קטן בידו.
• דמותה של המלכה פליפה מלנקסטר גם היא משולבת באנדרטה. היא האישה היחידה מבין הדמויות, יחד עם יתר גדולי האומה, וניתן לראותה בצד המערבי של האנדרטה, כורעת על ברכיה ונושאת תפילה.
• פדרו, בנה של פיליפה, דוכס קוימברה, יצא למסעות רבים ברחבי חצרות ואוניברסיטאות באירופה, וחזר לפורטוגל עם ידע רב וגם עם אוצרות, כולל ספר לימוד הוונציאנים הראשונים בתחום האנטומיה, וגם עותק מספרו של מרקו פולו, "מסעותיו של מרקו פולו". באנדרטה, ניצב פדרו בסמוך לאימו, מיד מאחוריה.
• לימינו של אנריקה, כורע ברך ונשען על חרב, זוהי דמותו של פרננדו "הנסיך הקדוש", צעיר הבנים, שהיה לוחם שמת בשבי המורים.

רגעיו האחרונים של אנריקה הספן עם אימו

המלכה פיליפה מלנקסטר החדירה בבנה אנריקה ככל יכולתה את האמביציה לממש את הייעוד הפורטוגלי, לכבוש את מרוקו, לגרש את המוסלמים, ולהפוך אותה לחלק מפורטוגל.

בגיל 53, בתקופה של מגפה, פיליפה חלתה. היא קראה לבניה לערש הדווי כדי שתוכל לברך אותם. היא העניקה לשלושת בניה הבכורים חרבות משובצות אבני חן, שתשמש אותם באבירותם. היא הורתה להם לשמור על אמונתם ולמלא את החובות הנובעות מדרגותיהם. על המלך, שחיבב את אשתו, אומרים שהתאבל על מחלתה הסופנית ולא יכול היה לאכול, וגם לא לישון.

בשעותיה האחרונות, כך מסופר, מחשבתה של פיליפה הייתה צלולה והיא לא סבלה מכאבים. לפי האגדה, היא התעוררה על ידי רוח שנשבה בחוזקה על קירות הבית. היא שאלה מה זו הרוח הזו. כשהבינה שזו רוח צפונית, היא הסבירה שזו רוח טובה ויעילה עבור המסע של בנה של והבעלה לאפריקה, אשר היא זו שתיאמה אותו. בזמן שאנריקה ואביריו התכוננו לקרב לכיבוש סאוטה (Ceota), בצפון אפריקה, המלכה גססה. היא קראה לאנריקה לבוא לצד מיטתה. היא נישקה את חרבו והשביעה אותו "שישטוף את ידיו בדמם של הכופרים". אנריקה, על אף שנודע כבן המסור ביותר לאמו מבין בניה, הודיע מיד לאחר מותה של פיליפה שאין זמן להתאבלות. לדבריו, בנשימותיה האחרונות הביעה המלכה את משאלתה העמוקה ביותר, שמותה לא יעכב את העניינים.

אנריקה והצי שלו יצאו לסאוטה, עיר מושבם של המורים, להילחם במוסלמים. ההצלחה הייתה חסרת תקדים, ובתוך יום אחד הצליחו הלוחמים לכבוש את העיר בספגם מעט אבדות. אנריקה התבלט מאוד בפיקודו על כיבוש העיר.

זה היה הגל הראשון של מסעות המחקר של עידן התגליות, ואנריקה הספן השיק אותו. ניתן לומר כי אירוע זה עיצב את המשך חייו כחוקר. המסע הזה של אנריקה, שאמו עודדה אותו לצאת אליו על ערש דווי, ומסעות נוספים אליהם יצא אנריקה, מסמנים את תחילת עידן הקולוניאליזם הפורטוגלי.

"אהבת אם היא הדלק שמאפשר לאדם רגיל לעשות את הבלתי אפשרי" (Marion C. Garretty)

רגעים אחרונים עם אימא שלי

כשקראתי על רגעיו האחרונים של אנריקה הספן עם אמו, המלכה פיליפה מלנקסטר, נזכרתי ברגעים האחרונים של אמי ושלי נזכרתי.

אמי היקרה והאהובה נפטרה בשנת 2006. כשהיא נשמה את נשימתה האחרונה, הייתי שם, לצידה, יחד עם בני משפחה נוספים. על אף הזמן הרב שחלף, אני זוכר את הנשיפה ההיא באופן מאד צלול. זו הייתה נשיפה ארוכה מאד, מלאה באוויר, דומה ל"אופ" הזה הארוך שאנחנו עושים כשאנו מרגישים הקלה גדולה. כמו בלון שהתרוקן. זה היה הרגע שהנשמה של אימא שלי עזבה את הגוף שלה ועברה למקום אחר.

לפני אותה נשימה אחרונה של אמי, לבני משפחתי ולי הייתה הזדמנות לומר לה מילים אחרונות. רגע כזה של פרידה הוא חסד וגם זכות גדולה. הבטתי בתוך עיניה היפות של אמי, אמרתי לה את מה שאמרתי. אימא, שכבר לא יכלה לדבר אז, הביטה בי במבט חם שהיה עבורי ברכת דרך אוהבת.

על רגעי הפרידה הללו כתבתי שיר לפני כמה שנים, שמו "רגעים אחרונים". ניבו חבר שלי הלחין אותו, ואתם מוזמנים להאזין לו כאן. אלה מילות השיר:

"רגעים אחרונים
היפרדו לשלום
עוד שעה קלה
היא כבר לא תנשום
על ערש דווי אם
גם היא מבינה
בעל, שני בנים
זו שעה אחרונה

אהבה היא של נצח
אין לה זמן או מקום
יום אחד נפגש
בינתיים, שלום

ראשון אב ניגש
לוחש, בוכה בכי
מילות אהבה
דמעות על הלחי
השני בן בכור
מחבק חיבוק חם
את אימא טובה
אין כמוך בעולם

אהבה היא של נצח
אין לה זמן או מקום
יום אחד נפגש
בינתיים, שלום

השלישי הצעיר, אנוכי
מה אומר?
יש דבר מה שסופר לי
טיפ לדרך, קצר
לאחר נשימה אחרונה
בקצה, יש שם אור
לכי אליו, אימא
אל תביטי אחור

אהבה היא של נצח
אין לה זמן או מקום
יום אחד נפגש
בינתיים, שלום”