ספ"ש עם המשפחה בגן החיות. אבל למה, בעצם?

לפני זמן מה, באחד מסופי השבוע, ביקרתי עם אשתי ובתי בגן החיות של ליסבון. זה הייתי אני שיזם את הטיול הזה, על אף שאיני אוהב גני חיות.

מדוע איני אוהב גני חיות? דמיינו לעצמכם בעלי חיים בתוך כלוב. דמיינו גם שזה אתם שמביטים מאחורי עיניה של של בעל החיים. אולי זהו קוף או ציפור, נחש או פיל. בני האדם הולכים ובאים, חולפים מכלוב לכלוב, מציצים, ואתם (חס ושלום) נעולים שם, כלואים (שלא נדע) מאחורי סורגי ברזל, או בתוך מיכל זכוכית, יום ולילה, לילה ויום, מיום ההולדת ועד סוף הימים. עצוב. "גן חיות" הוא ביטוי מכובס. זה לא גן. גורל שכזה לא מגיע לאף אחד. מקומו של כל מי שנשמה באפו בטבע, חופשי. גם אני אוהב טבע וחופש, ולכולם מגיע.

עם כל העקרונות היפים האלה, למה בחרתי דווקא בגן חיות כבילוי של ספ"ש עם המשפחה? אני כבר לא זוכר בדיוק. אני מניח שהייתי סקרן. לקחתי על עצמי ללמוד כל פינה של העיר החדשה שלי, וזה היה עוד צעד במחקר הזה. רציתי גם שבתי הקטנטונת תראה חיות ממש בפעם הראשונה בחייה. היא מאד אוהבת חיות, פילים, פרפרים וקופים בעיקר, ועד לאותו הביקור היא ראתה אותם רק בצורת בובות, או בטלוויזיה. אני חושב שהגעגועים שלי לטבע גם שיחקו תפקיד. אחרי כל המחשבות, הסיבות והתירוצים, מחלתי על העקרונות ורכשתי כרטיס. שלושה, בעצם. בדיעבד, יש בי צד שמצטער על כך.

קרנף הודי בגן החיות

הקרנף היה בעל החיים שהרשים אותי ביותר בגן החיות של ליסבון. אני זוכר קרנפים מהספארי של רמת גן, אבל קרנף שכזה מעולם לא ראיתי. הקרנף של ליסבון הזכיר לי דינוזאור. העור של החיה האדירה הזו נראה כאילו הוא הורכב מלוחות, בדומה ללוחות השריון של אביר. יש לו עור עבה, עבה מאד, עם קפלי ענק שמכסים את גופו. הנה שתי תמונות שלו שצילמתי:

זהו הקרנף ההודי, החיה השנייה בגודלה ביבשת אסיה (אחרי הפיל האסייתי). מספר תרבויות במזרח אסיה מאמינות שיש לקרנו של הקרנף ההודי עוצמה ויכולות ריפוי, ועל כן הוא ניצוד באופן בלתי-חוקי. הוא נמצא בסכנת הכחדה וחי כיום באוכלוסיות קטנות בלבד בהודו ובנפאל.

קרנף הודי במגדל בלם

הקרנף ההודי של גן החיות של ליסבון אינו הקרנף ההודי היחידי בעיר. יש קרנף הודי נוסף כאן, הוא הגיע לליסבון לפני למעלה מ-500 שנים, והיו לו חיים מעניינים מאד. זהו סיפורו.

ההצלחות הצבאיות של עידן התגליות הביאו לליסבון עושר רב. בירת פורטוגל הפכה למחסן אירופאי של סחורות מרחבי העולם. הרובע הידוע כיום כ"באישה" של ליסבון, היה אחת מתחנות המסחר הפעילות באירופה. ברחובותיו הצרים נסחרו ענבר ואודם מבורמה, יהלומים מהודו, פנינים מציילון (סרי לנקה של ימינו), זהב ממוזמביק, תבלינים וצפורן מהמזרח. בנוסף, יובאו לפורטוגל מן המזרח חיות אקזוטיות, וביניהן סוסים הודיים, תוכים ופילים.

בשנת 1515 העניק הסולטן ההודי לפורטוגל מתנה מיוחדת, קרנף הודי. הקרנף הועמס על אנייה בהודו ולאחר 120 ימי הפלגה הורד לחוף בפורטוגל, ליד מגדל בלם (שהיה אז בבנייה). הגעתו של הקרנף לליסבון הייתה לסנסציה. קרנף לא נראה באירופה מאז המאה ה-13. הוא הפך לחיה אגדית, שמדי פעם התבלבלו בינה לבין חד-קרן, שהוא יצור שמקורו באגדות.

הקרנף הוכנס לגן החיות של המלון מנואל בארמון ריבירה בליסבון (היכן שנמצאת כיום כיכר המסחר). אגדות רומאיות עתיקות טענו ליריבות מרה בין קרנפים לפילים, והמלך רצה לאמת ולבדוק אותן. הוא קבע קרב בין הקרנף לאחד מפיליו. לאירוע הוזמנו המלכה ואורחים חשובים נוספים. ביום הקרב, הושלכו החיות לזירה. הקרנף התקרב לאט לקראת אויבו. הפיל, שנבהל מהקהל הקולני שבא לראות את המופע, נמלט בבהלה לפני שמהלומה אחת אפילו הוכתה.

אחרי כשלון ה"קרב", החליט המלך מנואל למחזר את מתנת הסולטן ההודי כפי שממחזרים בונבוניירות של פסח. הוא שלח את הקרנף כמתנה לאפיפיור לאו העשירי. הקרנף, אם כך, נאלץ לצאת בדצמבר 1515 למסע ימי נוסף. הוא קושט בקולר קטיפה ירוק ופרחוני וההפלגה יצאה לרומא. למרבה הצער, האנייה לא הגיעה ליעדה. היא נטרפה סמוך לחופי איטליה. קרנפים אמנם יודעים לשחות, אולם הקרנף הזה, משום שהיה כבול ואזוק אל הסיפון, טבע.

גופתו של הקרנף נמצאה, הוחזרה לליסבון ופוחלצה. גורלו של הקרנף המפוחלץ עלום, אבל דימוי אמנותי שלו ניתן עדיין למצוא בליסבון. פסל של הקרנף הזה מעטר את מגדל בלם, האתר בו הורד הקרנף אל החוף כשהגיע לפורטוגל מהודו. הנה תמונה של הפסל הזה.

הקרנף של דירר

רוצים לראות איך נראה הקרנף של המלך מנואל? הנה חיתוך עץ שלו, ראו כמה מרשים ומעניין.

זוהי יצירה של צייר הרנסנאס הגרמני, אלברט דירר. עוד לפני שהקרנף הפליג לרומא, הוא נבדק ונחקר בליסבון על ידי מלומדים וסקרנים. מכתבים המתארים את החיה המדהימה הזו נשלחו לרחבי אירופה. תיאור שכזה, וגם איור השל קרנף, הגיעו לידיו של דירר. בהתבסס עליהם יצר דירר בשנת 1515 את חיתוך העץ הנ"ל של הקרנף (על אף שדירר בעצמו מעולם לא ראה אותו). חיתוך העץ של דירר לא היה מדויק מבחינה אנטומית, אבל בכל זאת הפך לפופולרי מאוד באירופה ונחשב כדמות נאמנה של קרנף עד שלהי המאה ה-18, כשקרנפים חיים נוספים הובאו לאירופה והוצגו לציבור.

חיתוך העץ של דירר הוא עבודה אמנות משפיעה ומיוחדת במינה, קלאסיקה של שימוש באמצעים גרפיים לצורך הדגשה אמנותית של הבעה, תכונות אופי ומהות פנימית.

סוף דבר

לקרנף המיוחד הזה שהובא לפורטוגל מהודו, היו חיים מעניינים ויוצאי דופן. הוא הסתופף בארמונות, התארח אצל מלכים ושליטים, הפליג באוקיינוסים, העניק השראה לאומנים, הניס פיל מכיכר העיר, ובסופו של דבר טבע בלב ים. ודאי אין קרנף אחר עם ביוגרפיה מגוונת שכזו. עם זאת, נדמה שמדובר בגורל אומלל למדי עבור קרנף. חיים של אדמות מרעה ויערות למרגלות הרי ההימאליה, נראים מתאימים יותר לבעל החיים הזה.

כפי שבני עידן התגליות נדהמו מהקרנף שהביאו הפורטוגלים לאירופה, כך נדהמתי אני מהקרנף של גן החיות של ליסבון, ונדמה שהסקרנות והתדהמה הזאת מזינה דורות נוספים של כליאת חיות שמקומן בטבע. העיניים של בעלי החיות שראיתי בגן החיות של ליסבון, של הג'ירפה והנמר, הדוב והתוכים, וגם של הקרנף, היו עיניים עצובות, בודדות, לכודות. אני זוכר שהבטתי בגורילה, בעיקר בגורילה, ובתוך עיניה יכולתי לראות את עצמי. ואז השפלתי את המבט.

“מגוון ביולוגי לא יכול להישמר על ידי הגנה על כמה מינים בגן חיות, או על ידי שמורות טבע או גנים לאומיים. כדי לתפקד כראוי, הטבע זקוק למרחב גדול יותר. הטבע יכול לשמור על עצמו ללא הוצאות כספיות, ללא שומרי גני חיות, פקחים, יערנים או מאגרים גנטיים. כל מה שהוא צריך זה שיניחו לו לנפשו." (דונלה מדווס)