טיפ למטיילים: בטיולי היום מליסבון לסינטרה, בד"כ יהיה למטיילים זמן חופשי בעיירה ההיסטורית של סינטרה. זו הזדמנות נהדרת כדי לקפוץ למאפיית Piriquita ולטעום את ה-Queijada וה-Travesseiro המפורסמים של סינטרה. יאממי!

בקולנוע מוגרבי של תל אביב של פעם, בפינת הרחובות אלנבי ובן יהודה, צפיתי בילדותי בסרט "ספלאש". או שאולי היה זה בקולנוע "רב חן" ברחוב דיזנגוף, הזיכרון מעומעם. ונדמה לי שהייתי צעיר מדי ללכת לקולנוע לבדי, ואחי הבכור לקח אותי איתו לסרט.

מה שאני כן זוכר מאז, זה את דריל האנה, בתולת הים הבלונדינית מסרט הפנטזיה-קומדיה רומנטית הזה, צועדת עירומה ברחובות ניו יורק, ורגליה הופכות לסנפיר כשמרטיבים אותן.

נער הייתי, עוד לא זקנתי, אבל הנה התמזל מזלי לפגוש לאחרונה שוב חצי אדם חצי דג בארמון פנה של סינטרה. קוראים לו טריטון. הוא לא יפה כמו דריל, לא נחמד כמוה ולבטח לא בלונדיני. הוא די מפחיד.

טריטון, איש משפחה וגם חצוצרן

טריטון מתואר בד"כ במיתולוגיה היוונית כבן-ים, בעל פלג גוף עליון של אדם וזנב של דג. הוא אל ים ושליח המצולות. אביו, פוסידון, הוא אל הימים והאוקיינוסים. אימו, אמפיטריטה, היא אלת ים ונימפה. משפחה של ימאים.

כמו אביו פוסידון, גם טריטון נושא עמו קלשון בעל שלוש שיניים. סמלו המיוחד של טריטון הוא קונכייה, שבה הוא נשף כמו בחצוצרה כדי להרגיע או לעורר את גלי הים. הקונכייה הזו יכלה להפיק צלילים כה נוראיים, עד שכשנשפו בה בחוזקה, הענקים טעו לחשוב שצליליה הם שאגת חיית פרא ונסו על נפשם.

"השער לבריאת העולם" בארמון פנה

שער טריטון בארמון פנה בסינטרה, הוא אחד מהאלמנטים הארכיטקטוניים המסתוריים ביותר בארמון פנה. הוא מציג את טריטון, גופו העליון אדם והתחתון דג. באופן דומה, גם עיצוב השער מחולק בין ים ליבשה. חלקו התחתון של השער מוקדש לעולם הים, עם שלוש קונכיות ענק, שעל אחת מהן ישוב טריטון. חלקו העליון של השער מוקדש לעולם היבשה, עם ראשו של טריטון שפורץ מתוך גזע עץ ועלי גפן שמקיפים את החלון המעוגל. המעבר בין העולמות מומחש על ידי עשבי מים, הצומחים על קו הגבול בין שני העולמות.

ישנן תיאוריות שונות לגבי משמעות הקשת והפסל. השער מכונה "השער לבריאת העולם". דעה מקובלת היא שהמלך פרדיננד השני, שארמון פנה היה פרויקט שלו, בחר את טריטון כנושא השער כדי להבליט ולשקם מאפיינים של התרבות הפורטוגלית, ובמקרה הזה מעולם הספרות. יצירה של הפילוסוף הפורטוגלי Damião de Góis משנת 1554 מתארת את טריטון ישוב על קונכייה בחוף ליד העיירה קולרש (באיזור סינטרה). לואיש דה קמואש, גדול המשוררים בשפה הפורטוגזית, מזכיר גם הוא את טריטון ביצירתו "הלוזיטאנים", כך:

"זו הייתה חיה גדולה, שחורה ומכוערת…
עם זקן שעיר ונופל מטה
מהראש ועד לכתפיים, הם היו
עשבי מים ספוגים במים, ונראה
שמעולם לא פגשו במסרק חלק"

סוף דבר

קולנוע מוגרבי של פעם כבר איננו, ואולי מוטב היה אם הייתי נותר עם זיכרונות הילדות המתוקים ממנו ומהנימפה הבלונדינית דריל, במקום לצרף אליהם מפלצת נוראה שכזו. בכל מקרה, אני כבר אחרי זה, ולבטח יצאתי מחוזק מהחוויה וגם נהניתי מיצירת אמנות מרשימה. לכם, קוראים ומטיילים היקרים, עומדת האפשרות, ספלאש או טריטון, או ששניהם, מה שעושה לכם טוב.